תוכן

שיא) למה הבריאה מקבלת מזווג הב' דאו"א, והיצירה מפב"פ דזו"ן והעשיה מאב"א דזו"ן.
זווג א' הוא פב"פ, שהם מוחין דהולדה, כי יש בהם הארת חכמה, כי אין הולדה אלא ממוחין דחיה. וזווג ב' הם בחינת חסדים מכוסים בלי הארת חכמה. וכשזו"ן מקבלים מזווג א' דאו"א, אז יש להם מוחין דפב"פ. אבל כשמקבלים מזווג הב' דאו"א, הנקראים ישסו"ת, שהם חסדים מכוסים, הנה הם אינם מספיקים לו להיות ג"ר, אלא מחזה ולמעלה, שהם הכלים דג"ר דגופא, שהם אינם בחינת עצמו, אלא בחינת ג"ר מבינה, שבהם אינו צריך להארת חכמה, דהיינו למוחין דפב"פ. אמנם מחזה שלו ולמטה, ששם ו"ק דגופא ובחינת עצמו, הוא נשאר בו"ק בלי ראש, ונוקבא אין לה אז אלא בחינת אב"א.
ונמצא שבריאה, שהיא בחינת בינה משורשה, והיא מקבלת סיפוקה מזווג ב' דאו"א, דהיינו חסדים מכוסים, ע"כ יש לה ג"ר מהזווג ההוא. אבל היצירה שהיא בחינת ז"א דגופא משורשה, היא מקבלת סיפוקה רק מזווג א' דזו"ן, שהם מוחין דפב"פ. אבל מזווג דישסו"ת דהיינו מחסדים מכוסים, אין לה אלא ו"ק בלי ראש, דהיינו כמו בחינת הקביעות והקטנות דז"א. כי היצירה היא כמו הז"א עצמו, שאין לו מוחין דתוספות רק מהארת חכמה, והחסדים המכוסים אינם מוסיפים לו כלום על הקביעות שלו. ועולם העשיה, שהוא בחינת מלכות דגופא משורשה, אין לה ממוחין האלו דישסו"ת המאירים בבריאה, רק בחינת אב"א. דהיינו כמו הנוקבא דז"א בעת שאינם מאירים בז"א דאצילות רק המוחין דישסו"ת, הנה הנוקבא דבוקה עמו אז אב"א מחזה ולמטה. כן העשיה לא תוכל לקבל מאלו המוחין רק בחינת אב"א. ויש עוד פירוש, עי' באו"פ דף א' תתקס"ג ד"ה שורש. (אות ק"ל ואות קמ"ט).